החלטה בתיק בש"א 167400/05

המבקשות עותרות לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101 (א) (3), לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

כתב התביעה, הוגש ביום 20.9.04, בגין נזקי שמיעה שנגרמו על פי הנטען לתובע, במסגרת עבודתו במחלבה המנוהלת על ידי המבקשת מס' 1.

התובע, עבד במחלבה, מיום 22.3.87 ועד ליום 30.4.04. בסעיף 4 לכתב התביעה, טוען התובע כי "... לאחרונה, החל להרגיש בירידה בשמיעה וכן לסבול מטנטון מתמיד באוזניים ובבדיקות נמצאה ירידה בשמיעה".

לטענת המבקשות, עילת התביעה, נולדה ביום 7.5.96, מועד בו עבר התובע, בדיקת שמיעה, אשר הדגימה ליקוי שמיעה, ומאחר וממועד זה, חלפו למעלה מ - 7 שנים, התובענה, התיישנה.

בין היתר, מסתמכות המבקשות, בטענתן, על דו"ח ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה ביום 16.6.04, כי לתובע נכות, בשיעור 19.25% בגין פגיעה בשמיעה וטנטון וזאת החל מיום 7.5.96.

עיון במכלול המסמכים שצורפו על ידי המבקשות, מגלה כי התובע, נבדק, בדיקות תקופתיות, במחלקה לרפואה תעסוקתית. בעקבות בדיקת שמיעה, מיום 7.5.96, נרשם בכרטיס הרפואי, ביום 2.8.96 כי קיימת ירידה בשמיעה בתדירויות גבוהות והומלץ על המשך עבודה, עם שימוש קבוע באוזניות וביקורת בחלוף שנה.

כמו כן ובעקבות תוצאות בדיקת השמיעה, נכתב, על ידי יו"ר ועדת הבטיחות של המחלבה, ביום 10.8.96, מכתב, המופנה אל התובע, ובו נאמר: " בהתאם להנחיות מרפאה תעסוקתית בעקבות בדיקת שמיעה שנערכה לך, הינך חייב להשתמש באופן קבוע באמצעי מגן נגד רעש בזמן עבודתך...", (ההדגשה במקור - ב.ט.).

עיון נוסף בכרטיס הרפואי, במחלקה לרפואה תעסוקתית, מעלה כי ביום 19.1.03, התלונן התובע, על ירידה בשמיעה, ונרשם: " סובל מזה במשך מספר שנים. בשנה אחרונה המצב החמיר".

בכרטיס הרפואי מיום 21.11.02 נרשם: " ידוע על ירידה בשמיעה מספר שנים - על רקע של חשיפה לרעש + גיל, קרוב לוודאי. לדבריו, נבדק לפני שנה - שנתיים וכבר אז הומלץ על מכשיר שמיעה".

דיון

הלכה היא כי דרך כלל, ולמעט במקרים קיצוניים, לא יטה בית המשפט, לדחות או למחוק תובענה על הסף. די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות הנטענות, יזכה התובע, בסעד המבוקש, כולו או חלקו, כדי שהתובענה, לא תדחה על הסף, טרם ברורה, ראה לעניין זה, א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 139-138, ע"א 765/81 עומיסי נ. חסן ואח', לט (1) 556, 559.

ככלל, הבקשה מעלה, טענות משפטיות, עובדתיות ורפואיות, אשר לצורך הכרעה בהן, יש צורך בשמיעת ראיות.

המסגרת הנורמטיבית, מעוגנת בסעיפים 5, 6 ו - 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 ובסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין").

ככלל, תקופת ההתיישנות, בת 7 שנים, מתחילה מהיום שבו נולדה, עילת התובענה.

סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, קובע כי מקום בו עילת התובענה, היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל, ולא התגלה הנזק ביום שארע, תתיישן התובענה, אם לא הוגשה תוך 10 שנים, מיום אירוע הנזק.

בע"א 1254/99 המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (2) 533, נדון היחס, בין סעיף 8 לחוק התיישנות לבין סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין ונקבע כי מקום בו הנזק מתגלה באיחור, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד גילוי הנזק, אולם תקופת ההתיישנות, לא תעלה על עשר שנים ממועד האירוע, וזאת, ללא כל קשר למועד גילוי הנזק. לעניין כלל הגילוי, נפסק, בהסתמך על ע"א 165/83, בוכריס נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 555, כי משנתגלה נזק, אין להמתין לגיבושו השלם, מחד אך מאידך, אין די בנזק של "מה בכך", אלא המבחן הינו, האם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין, מגיש תביעה בגינו.

השאלה, מתי התגבש נזק שאינו נזק של מה בכך, הינה שאלה שברפואה, הטעונה הוכחה, בעדויות וחוות דעת של מומחים רפואיים, ולא ניתן להכריע בה כשאלה מקדמית ויצויין כי, לכאורה, בשלב זה, תלונות מפי התובע, תועדו בתיק הרפואי, החל משנת 2000.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, באשר למועד תחילת הנכות, אינה מצדיקה, לכשעצמה, דחיית התובענה על הסף, ולמעלה מן הצורך יצויין כי המבקשות, התנגדו לבקשת התובע, לראות בדו"ח הועדה הרפואית, בגדר חוות דעת רפואית, מטעמו.

מעבר לאמור לעיל, מקובלת עלי טענת התובע כי עסקינן בנזק מתמשך, המתחדש, מדי יום ביומו, כל עוד נמשכה החשיפה לרעש. לעניין זה נקבע בע"א 831/80 זמיר נ. כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז   (3) 122, 127 כי פגיעה בשמיעה הינה בגדר: " נזק המתחדש, מדי יום ביומו, ואת תקופת ההתיישנות יש לחשב לגבי כל נזק ונזק על מנת לוודא, אם עברו שבע שנים אם לאו. במקרה כגון דא חייבים הנתבעים להוכיח, איזה נזק נגרם ומתי. אם יוכיחו הנתבעים, כי מאז נגרם נזק פלוני עברו שבע שנים, הרי בגין נזק זה תהא התיישנות, ולא תהא התיישנות בגין נזק נוסף (החמרה), שנגרם יותר מאוחר ובטרם עברו שבע השנים...". כן ראה לעניין זה, ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ. בן הרוש, פ"ד מד (1) 160, וע"א 1225/01, (מחוזי ב"ש), המגן חברה לביטוח בע"מ נ. הנגב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, אשר צורף לתגובת התובע.

מהמקובץ עולה כי אין מקום להכריע בטענת ההתיישנות, במסגרת בקשה לדחייה על הסף ויש להכריע בה, על בסיס מכלול העדויות והראיות, כפי שתובאנה בפני בית המשפט, באשר למועד גילוי הנזק והתגבשותו.